רש"י
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. מוּסָב לַמִּקְרָא שֶׁל מַעְלָה הֵימֶנּוּ: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ", עַד זְמָן שֶׁגָּרַם הֶעָוֹן וּשְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ כְּחֹם הַיּוֹם וְגָבַר הַשָּׁרָב:
תורה תמימה
עד שיפוח היום. ר' יודן אומר. עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים שהיו ת' שנה ועשיתם מאתים וי' שנה קסבפיחה הוא מענין הפחה ונשיבה, מלשון כל צורריו יפיח בהם, ור"ל בנשיבה בעלמא אני מדחה גלותם של ישראל [ולילה כנוי לגלות], וראיה לזה שכן בגלות מצרים שהיתה קבועה מתחלה לת' שנה דחיתיה למאתים ועשר, וזהו עד שיפוח היום – עד שידחה היום [כנוי לגאולה] בנשיבה בעלמא – ונסו הצללים. .
(שם)
(שם)
צרור המור
עד שיפוח היום ונסו הצללים. קודם שיניסו הזכיות וזכות אבות המגינים עלינו המכונים בשם צללים: